יום שבת, 25 בינואר 2014

קיפולי חמאה

או: רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר

יש דברים ששווה לפנות עבורם את הזמן. דברים כמו סרט טוב שגורם לנו קצת לחשוב, חברים טובים שגורמים לנו להתפקע מצחוק, קפה משובח שמתענגים על כל לגימה ממנו או ספר ממכר שאי אפשר להפסיק לקרוא אפילו אם ממש רוצים. דברים קטנים שצריך לקחת עבורם את הזמן כדי להנות מהם עד הסוף. מבחינתי, מאפי שמרים הם בהחלט מסוג הדברים שצריך וכדאי לפנות עבורם את הזמן. אם אתם באמת רוצים להכין בבית מאפי שמרים טובים ואיכותיים, מהסוג שבד"כ ניתן להשיג רק בקונדיטוריות טובות, אין ברירה וצריך לפנות את הזמן. להתחייב לתהליך. לעקוב אחר ההוראות. להמתין. לקרר. לאפשר לבצק להגיע למקום אליו הוא צריך להגיע כדי להיות הכי טוב שאפשר. אין קיצורי דרך ואין שום שיטה להחיש את התהליך. צריך פשוט לפנות את הזמן.

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר

אחרי שפירסמתי כבר את המתכון המושלם והפשוט שלי לקראנץ'שוקולד וחלבה הגיע הזמן להעלות את דרגת הקושי. תכינו את עצמכם, אני הולכת לכתוב כאן את צמד המילים שהכי מפחיד שמרימופובים- "קיפולי חמאה". צמד המילים שגורם אפילו לאופים מנוסים להזיע קצת. כן, קיפולי חמאה זה תהליך מעט מייגע. בהחלט צריך לפנות בשבילו את הזמן והוא בהחלט מצריך חשק ומצב רוח מאוד מסויימים. נכונות להתמסרות ולהשקעה. אבל יחד עם זאת, ממש לא מדובר בתהליך בלתי אפשרי או אפילו בתהליך מסובך במיוחד. תאמינו לי שאחרי שתתנסו פעם או פעמיים בהכנת בצק שמרים עשיר עם קיפולי חמאה, אתם תיווכחו לדעת שהשד לא נורא כמו שחשבתם ואפילו תפיקו הנאה מכל התהליך. ושלא לדבר על ההנאה שכרוכה באכילה של הדבר המושלם והנפלא הזה, שבאמת חייבים לנסות כדי להבין את ההבדל.

את המתכון הזה גיליתי ממש לאחרונה בספר השמרים החדש של גלית והנס ברטלה. כמובן שבעקבות האהבה הגדולה שלי לכל מה שקשור בשמרים, מצאתי את עצמי מזילה ריר על כל מתכון בספר הנהדר הזה וכבר הספקתי לסמן לעצמי כמות לא מבוטלת של מתכונים שאני מתכוונת לנסות ממש בקרוב. המתכון הזה הוא המתכון הראשון שניסיתי מהספר ואני חייבת לומר שהתאהבתי לחלוטין. הרוגלך האלו טובים פי כמה וכמה מכל רוגלך אחרים שאי פעם יצא לי לטעום. הם רכים, חמאתיים, מתוקים ושוקולדיים בדיוק במידה הנכונה. המתכון שאני מפרסמת כאן שונה מעט מהמתכון שמופיע בספר. אחרי שהכנתי את הרוגלך האלו כבר כמה פעמים, שיניתי מעט את הכמויות ופישטתי את אופן ההכנה כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר בעיניי. בהחלט מתכון ששווה להוסיף לאוסף המתכונים הקבוע שלכם. הוא אומנם לא מתכון מהיר ופשוט, אבל הוא בהחלט מנצח מבחינת התוצאה המשובחת. החצי השני שלי אפילו אמר שהרוגלך האלו הם הדבר הכי טעים שהוא אי פעם טעם. קצת הגזמה בעיניי, אבל הם בהחלט מרוויחים ביושר את מקומם ברשימת הלהיטים הגדולים. שימו לב שהמתכון קצת ארוך וכולל שלבים רבים של רידוד וקירור. מבטיחה לכם שאם תיאזרו במעט אומץ ואורך רוח ותעקבו אחר ההוראות כלשונן, תקבלו רוגלך מושלמים, שיגרמו לכם להתאהב בהם לנצח.

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר


אז עבור כל אותם אלו שצמד המילים "קיפולי חמאה" גורם להם להזיע, תנו לי להרגיע ולפשט עבורכם את התהליך. בסה"כ מדובר בתהליך של הכנסת חמאה לבצק. באמת לא משהו מסובך מדי ואי אפשר ממש לטעות איתו. אם מקפידים לעבוד על פי הכללים אין סיבה לא להצליח. הכלל הראשון הוא חמאה בטמפרטורת החדר. מה זה אומר? תוציאו את החמאה מהמקרר חצי שעה לפני בקיץ ושעתיים לפני בחורף. החמאה צריכה להיות במצב מוצק לחלוטין אך רך. כלומר, אם מכניסים לתוכה אצבע, נוצר שקע בקלות, אבל היא עדיין שומרת על צורתה ואין בה חלקים נמסים כלל. אם החמאה תהיה קשה מדי, הבצק ייקרע ויישארו בו חתיכות גדולות ומעצבנות של חמאה. אם החמאה תהיה רכה מדי, היא תברח החוצה מהבצק וכל העסק יהפוך לשומני ודביק במיוחד. אם לומר את האמת, יש צורך בניסיון מסוים כדי להגיע למצב הצבירה המדויק של החמאה. גם אם בפעם או בפעמיים הראשונות לא יתקבל בצק מושלם והרידוד יהיה מאתגר, בפעם השלישית והרביעית התהליך כבר יהיה פשוט הרבה יותר. מניסיון. הכלל השני הוא קירור ומנוחה של הבצק. בנושא הזה אין מה להתפשר. כדי שניתן יהיה לרדד ולקפל את הבצק בקלות, הוא חייב להיות קר. בצק חם הוא לחלוטין בלתי אפשרי לעבודה.

ורק עצה קטנה לפני שמתחילים, אל תכינו חצי כמות. זה פשוט לא שווה את כל המאמץ. הרוגלך הללו נגמרים הרבה יותר מהר ממה שאתם מתארים לעצמכם. אם תחצו כמויות, אתם ממש תכעסו על עצמכם.

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר



רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר
מניב כ- 32 רוגלך קטנים

לראש העיסה:
70 גרם קמח (חצי כוס)
25 גרם שמרים טריים
125 מ"ל מים (חצי כוס)
140 גרם קמח לכיסוי (כוס)
 
לבצק:
420 גרם קמח (3 כוסות)
50 גרם סוכר (רבע כוס)
50 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות
250 מ"ל חלב (כוס)
כפית מלח
 
לקיפולי החמאה:
350 גרם חמאה בטמפרטורת החדר

למילוי השוקולד:
300 גרם שוקולד מריר
30 גרם חמאה
 
סירופ סוכר לציפוי (אופציונלי):
100 גרם סוכר (חצי כוס)
120 מ"ל מים (חצי כוס)

אופן ההכנה:
ראש העיסה: מערבבים בקערה את הקמח והשמרים. מוסיפים את המים ומערבבים היטב. מגרדים היטב את דפנות הקערה בעזרת מרית. מפזרים מעל את הקמח וממתינים כ- 15-20 דקות עד לקבלת עיסה תפוחה ובעלת סדק ברוחב של כס"מ.
הכנת הבצק: מנפים את הקמח לתוך קערת המיקסר. מוסיפים סוכר, חמאה, חלב, מלח ואת ראש העיסה. בעזרת וו הלישה לשים את הבצק למשך כ- 5 דקות במהירות בינונית. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים בטמפרטורת החדר 40-30 דקות. לאחר התפיחה הראשונית, לשים שוב את הבצק בעזרת וו הלישה כ- 5 דקות. מכסים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לקירור של שעתיים לפחות (קירור, לא התפחה).
קיפולי החמאה: מרדדים את הבצק למלבן בגודל של 20X40. מורחים את החמאה על שני שליש מהבצק (משאירים שליש בצק חיצוני ללא חמאה). מקפלים את שליש הבצק ללא החמאה על גבי השליש האמצעי של הבצק (עליו מרחנו חמאה) ומקפלים מעל את שליש הבצק השלישי (החיצוני, עליו מרחנו חמאה). מרדדים שוב את הבצק למלבן בגודל של 20X40. ומקפלים שוב לשלושה (כמו בשלב הכנסת החמאה, רק ללא מריחת חמאה). עוטפים את הבצק בניילון נצמד ומניחים במקרר למשך שעתיים לפחות. לאחר שעתיים, מבצעים קיפול נוסף. מרדדים שוב את הבצק למלבן בגודל של 20X40 ומקפלים שליש חיצוני על גבי השליש האמצעי ואת השליש החיצוני הנוסף מעל. מרפדים את הבצק בניילון נצמד ומקררים למשך שעתיים נוספות. אני הנחתי לתפיחה במקרר למשך הלילה.
מילוי וחיתוך הרוגלך: ממיסים את השוקולד המריר ואת החמאה. מערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה וחלקה. את הבצק המקורר מחלקים לשני חלקים (כדי להקל על העבודה, אני מעדיפה לעבוד עם חצי מכמות הבצק בכל פעם). מרדדים מחצית מהבצק למלבן בגודל של 30X50. חשוב לרדד על גבי משטח מקומח ולהזיז את הבצק מדי פעם כדי לוודא שהוא לא נדבק למשטח העבודה. מורחים על הבצק מחצית מכמות המילוי. מקפלים את הבצק לחצי (לאחר הקיפול מתקבל בצק בגול של 50X15 בערך). מרדדים בעדינות את הבצק על מנת ליישר אותו מעט. בעזרת חותכן פיצה (או סכין חדה) חותכים את המלבן למשולשים בעלי בסיס של כ- 6 ס"מ. מגלגלים את המשולשים לצורת רוגלך באופן הדוק מאוד ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. חוזרים על הפעולה עם מחצית הבצק השנייה. את הרוגלך מתפיחים בטמפרטורת החדר במשך כשעה עד להכפלת הנפח.
אופים כ- 12-14 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 170 מעלות. חשוב מאוד שלא לאפות יתר על המידה ולבדוק לאחר 12 דקות בדיוק. הרוגלך צריכים להיות בעלי גוון זהוב בהיר ולא מעבר לכך.
ציפוי: בסיר קטן מניחים את המים והסוכר ומבשלים עד להמסה מוחלטת של הסוכר. חשוב לערבב מדי פעם על מנת שהסוכר לא יישרף.  מיד לאחר האפייה, מורחים את הרוגלך בסירופ הסוכר ומניחים להם הצטנן בתבנית.

רוגלך שמרים קלאסי במילוי שוקולד מריר


זהירות..ממכר!!


 

יום רביעי, 15 בינואר 2014

מלכלכים את הידיים

או: טראפלס שוקולד תפוז

טראפלס שוקולד תפוז


העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים- אלה שאוהבים להלתכלך ואלה שאוהבים לשמור מרחק נגיעה מכל דבר שעלול לגרום להם לטיפה של לכלוך או אי סדר. אפשר לראות את ההבדלים כבר כשאנחנו ילדים. יש את אלו שמכניסים את הידיים שלהם לתוך צבעי הגועש ומורחים את כל הדף במגוון של צורות אמורפיות ואבסטרקטיות ויש את אלו שמעדיפים להשתמש במכחול, לצבוע בתוך הצורות והקווים ולהיבהל מכל טיפת צבע שנוגעת בהם. יש את אלו שאוהבים ללכת בתוך הבוץ, לגעת בו וללכלך את כל הבגדים ויש את אלו שיעשו סיבוב ארוך ויקפצו על קצות האצבעות בין השלוליות, רק כדי להימנע מכל זכר של לכלוך. אני מהסוג הראשון של האנשים. רק תתנו לי את האפשרות להתלכלך. לאבד שליטה. תנו לי את האפשרות לגעת. להרגיש עם הידיים. במיוחד בכל מה שקשור באוכל. אם יש לי אפשרות לבשל, לטעום, ללוש ולאכול עם הידיים, ואני מאושרת.

כנראה שלמדתי את זה מהבית. כל האנשים שאני מכירה מבשלים עם הידיים. אין כפות או כפיות. אין כפפות. גם מתבלים עם הידיים. בלי מידות. לפי העין שופכים תבלינים לתוך כף היד וישר לסיר או לקערה. לא יודעת להסביר את זה. איכשהו יוצא שהאוכל הרבה יותר טעים כשמכינים אותו בידיים. בלי חוצץ. בלי כלי שנכנס באמצע והורס את הטעם. כנראה שיש משהו ב"טעם של היד". משהו שאי אפשר להשיג בשום דרך אחרת. כאילו כל הזיכרונות, הטעמים והידע של הבישול הטוב טמון ביד. עובר דרך המגע הישיר בין היד לאוכל.

טראפלס שוקולד תפוז


אם גם אתם מהסוג שאוהב להתלכלך ולגעת באוכל, יש לי את הקינוח המושלם- טראפלס שוקולד. הרי אין שום דבר יותר מלכלך משוקולד. אבל מצד שני אין גם שום דבר שיותר כיף לגעת בו עם הידיים מאשר שוקולד. אם אף פעם לא הבנתם איך אוכל יכול להיות חושני, תכינו טראפלים. כל העבודה הזאת עם השוקולד, המגע הישיר, הבלתי אמצעי, הגלגלול, הציפוי, התוצאה החלקה והמושלמת. פרי עמל ידכם שבא לידי שיא בביס הרך. המתמסר. הנמס על הלשון. תכינו ותבינו על מה אני מדברת. אבל מצד שני תכינו את עצמכם מראש לחוויה שתלכלך לכם את הידיים, את הבגדים ואת המטבח בכתמים שחורים ודביקים במיוחד.

טראפלס שוקולד תפוז

יש מיליוני מתכונים לטראפלס. מכל הסוגים והמינים. החל מגרסאות קלאסיות ופשוטות שמכילים רק שוקולד ושמנת ועד לסוגים מורכבים ומסובכים שמכילים מגוון טעמים ומרקמים. המתכון הזה הוא איפשהו באמצע. הוא מאוד פשוט בהכנה ובטעמים שלו, אבל גם מושלם ומשובח במיוחד. אם אתם קוראים את הבלוג שלי, אתם כבר יודעים שאחד הטעמים האהובים עליי ביותר בעולם הוא שוקולד-תפוז. מאז שהייתי ילדה אני מכורה לכל מה שקשור בשילוב הזה. בכל ביקור בחנות שוקולד, אני תמיד אצא עם שקית עמוסה בשוקולדים בטעם שוקולד, שתמיד תכלול גם כמות לא מבוטלת של קליפות הדרים מצופות בשוקולד. הכי הארד-קור. משהו שרק מכורים אמיתיים יכולים לאהוב. לכן זה לא מפתיע שגם בכל מה שקשור בטראפלס, אני תמיד אעדיף את הגרסא עם התפוז.

כמו שאמרתי, המתכון פשוט מאוד להכנה ויש בו ממש מעט חומרים. לכן חשוב מאוד להשתמש בחומרים איכותיים. החל משוקולד משובח בעל אחוזי קקאו גבוהים (במקרה הזה כדאי להשקיע ולקנות את השוקולד היקר, זה באמת עושה את כל ההבדל). חשוב להקפיד גם להשתמש בליקר תפוז איכותי (גראן-מרנייה או קוואנטרו אמיתיים) ולא בחיקוי זול. וכמובן, אל תוותרו על המלח!! אומנם זו כמות מאוד קטנה אבל יש לה השפעה משמעותית על הטעם. אני חייבת לומר שבאופן מפתיע, הטראפלס האלה היו הצלחה מסחררת גם בקרב אלו שאינם מחבבים את השילוב של שוקולד ותפוז. אבל אם אתם בכל זאת סולדים מהשילוב הזה, פשוט תשמיטו מהמתכון את קליפות התפוז ותמירו את ליקר התפוז באלכוהול אחר (ויסקי, ברנדי או רום יעבדו כאן מצוין).

אז יאללה, תשטפו ידיים. תפשילו שרוולים, תשימו סינר ותיגשו לעבודה.
כדאי לכם.

טראפלס שוקולד תפוז


טראפלס תפוז-שוקולד
מניב כ- 30 טראפלים בגודל בינוני

חומרים:
400 גרם שוקולד מריר משובח (60% קקאו ומעלה) קצוץ דק
מיכל שמנת מתוקה
קליפה מגורדת מתפוז בינוני (כחצי כפית)
2 כפות דבש
רבע כפית מלח
3 כפות ליקר תפוזים

אבקת קקאו לציפוי

אופן ההכנה:
בקערה בינונית מניחים את השוקולד הקצוץ ואת המלח. מניחים בצד. בסיר קטן מניחים את השמנת, הדבש ואת גרידת התפוז. מביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב. מיד כאשר השמנת מגיעה לרתיחה מסירים מהאש ושופכים על גבי השוקולד. ממתינים כשלוש דקות עד שהשוקולד נמס. לאחר כשלוש דקות, מערבבים בעדינות את התערובת בעזרת כף מהמרכז החוצה, עד שמתקבלת תערובת מבריקה והומוגנית. מוסיפים את הליקר ומערבבים היטב. את תערובת השוקולד שופכים לתוך תבנית שטוחה (אני השתמשתי בתבנית פיירקס בגודל 25X30). מכסים היטב בניילון נצמד ומניחים בקירור למשך 8 שעות לפחות. לאחר קירור מוחלט של התערובת, קורצים ממנה עיגולים בערת כפית. את העיגולים מניחים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפייה. מקררים את העיגולים כשעה במקרר. לאחר הקירור, מוציאים את העיגולים מהמקרר ומגלגלים אותם בין הידיים עד שהם עגולים וחלקים. לתוך קערה מנפים אבקת קקאו. מניחים את הכדורים בקערה ומגלגלים אותם בקקאו עד שהם מצופים היטב (2-3 כדורים בכל פעם).

טראפלס שוקולד תפוז


מלכלך מאוד, אבל שווה כל ביס..


 

יום שלישי, 7 בינואר 2014

זן ואומנות הכנת אלפחורס

או: אלפחורס מושלמים

אלפחורס


 בד"כ אני מאוד חסרת סבלנות. מתקשה להתרכז. אני תמיד מתחילה פרויקטים בשיא המוטיבציה ובכל הנחישות האפשרית. הרוב המוחלט של הפרויקטים האלו נותרים חצי גמורים, מיותמים, זרוקים באיזו פינה בבית וממתינים שאני אסיים אותם. זה לעולם לא קורה. בשלב הזה אני כבר עמוק בפרויקט הבא, שגם הוא נותר בד"כ חצי גמור. זו הדרך שבה אני מתנהלת. מעין כאוס מסודר. במשך השנים למדתי שאלו מאפיינים של הפרעת קשב, אבל מעולם לא אובחנתי באופן רשמי. אף פעם לא הצלחתי להתמיד בתהליך האבחון. אירוני, לא?

אז אולי יש לי הפרעת קשב. ואולי לא. כנראה שאני כבר לעולם לא אדע. אבל כנראה שלנצח אסבול מחוסר היכולת שלי להתמיד. למרות הנטייה שלי להתייאש מדברים, לאורך כל חיי הצלחתי להתמיד בדבר אחד- אפייה. זה באמת התחום היחיד בחיים שלי שבו אני מצליחה להתרכז לחלוטין ולאורך זמן. אין פרויקט אפייה שלא הצלחתי לסיים. שנטשתי באמצע. האהבה הזאת מעולם לא פינתה את מקומה לאהבה חדשה. זמנית. לאורך הזמן אפילו הצלחתי למצוא את הזן שלי בתוך כל תהליך האפייה. כשאני לשה בצק, מורחת עוגה בקרם, קורצת צורות מבצק, פתאום אני מוצאת את עצמי במצב מוזר של מדיטציה. מצב שבד"כ לא מאפיין אותי. פתאום אין הפרעות. אין הסחות דעת. יש שקט בראש. הכל נרגע ולא מתקיים שום דבר מחוץ למטבח הקטן שלי.

אלפחורס

עוגיות הן הריפוי בעיסוק האולטימטיבי שלי. פעולות רפטטיביות, קבועות, שמצליחות להביא אותי למצב של שלווה מוחלטת. ממש זן במלוא מובן המילה. שום דבר אחר לא קיים כאשר אני מכינה עוגיות. אני לא שומעת מה קורה סביבי. לא שמה לב מי מדבר ולמה. לא מתייחסת למי שעומד מולי. הראש מתרוקן וכל המחשבות נעלמות.

אלפחורס אני אוהבת במיוחד. לא רק שהן עוגיות טעימות בטירוף (למרות שאני לא מחבבת קוקוס וגם לא ריבת חלב), הן גם דורשות מלאכת הרכבה מרגיעה, כמעט מדיטטיבית. זו ההרגעות האולטימטיבית שלי. לרדד, לקרוץ עיגולים, למלא, לגלגל בקוקוס וחוזר חלילה. מושלם. מרגיע. מנקה את הראש. הדרך המושלמת להירגע, להתנתק, לרוקן את כל המחשבות והלחצים של היום. בסוף התהליך יש אפילו בונוס ואפשר להתפנק עם עוגיות מושלמות וקפה של סוף היום.

המתכון הזה הוא באמת המתכון הכי טוב שיצא לי לנסות, בלי תחרות בכלל. הוא מבוסס על מתכון של אמא של החצי, שידועה באלפחורס המושלמים שלה. אני קיבלתי את המתכון בסודי סודות ועשיתי בו ממש מעט שינויים, עד שהגעתי לתוצאה הטובה ביותר. זה באמת מתכון מושלם, מדויק, שאין סיכוי שלא להצליח איתו. אני חייבת לומר שלא פגשתי מישהו שלא השתגע אחרי האלפחורס האלו, וכמה אנשים אפילו התאהבו בי אהבת אמת בזכות העוגיות הללו.

אלפחורס

אלפחורס מושלמים
מניב כ- 20 עוגיות גדולות

חומרים לעוגיות:
150 גרם חמאה רכה
120 גרם אבקת סוכר (כוס)
4 חלמונים
140 גרם קורנפלור (כוס)
140 גרם קמח (כוס)
כפית אבקת אפייה
חצי כפית מלח

חומרים למילוי:
ריבת חלב איכותית (בערך צנצנת שלמה)
קוקוס גרוס

אופן ההכנה:
שמים חמאה ואבקת סוכר בקערת המיקסר. מעבדים כ- 3 דקות בעזרת וו הגיטרה. מוסיפים את החלמונים אחד אחד, תוך כדי ערבול. לאחר שהחלמונים נטמעים היטב בתערובת מפסיקים את פעולת המיקסר. לתוך הקערה מנפים את הקמח, הקורנפלור ואבקת האפייה. מוסיפים את המלח ומערבלים מספר שניות רק עד לקבלת בצק אחיד (יש להימנע מעיבוד יתר).  את הבצק עוטפים בניילון נצמד ומקררים למשך כשעתיים (ניתן להניח במקפיא לחצי שעה). את הבצק המקורר מניחים על גבי משטח עבודה מקומח היטב. מרדדים לעיגול בעובי של כחצי ס"מ. בעזרת חותכן עגול (או כוס) קורצים עיגולים בקוטר של כ- 6 ס"מ. את עיגולי הבצק מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה. אוספים את שאריות הבצק ומרדדים שוב עד שמשתמשים בכל הבצק. את העוגיות אופים כ- 8-10 דקות בתנור שחומם מראש לחום של 180 מעלות. העוגיות מוכנות כאשר הן משחימות מעט בשוליים ונשארות לבנות במרכז. את העוגיות המוכנות מניחים על גבי רשת לצינון מוחלט. לאחר הקירור, ניתן למלא את העוגיות. את הקוקוס הגרוס מניחים בתוך צלחת עמוקה. מורחים בחלק התחתון של העוגייה כפית של ריבת חלב (אפשר יותר, לפי הטעם). מכסים בעוגייה נוספת. מסובבים ולוחצים בעדינות כדי שהמילוי יציץ מעט. לאחר המילוי, מגלגלים את העוגייה בקוקוס הגרוס כדי ששוליה יכוסו בשכבה דקה של קוקוס. חוזרים על הפעולה עם כל העוגיות.



אלפחורס